אזכרה – 9 שנים לזכרו

אבישי קופרמן

חבר מנווה שמואל – ישיבה תיכונית

לאוריאל

עברו תשע שנים מאז התבשרנו את הבשורה הקשה מכל על נפילתו של אוריאל. תשע שנים זה כבר לא מעט זמן, הדרכים שלנו, החברים מנוה שמואל, כבר מזמן נפרדו, כל אחד הלך לדרכו, ללימודיו, למשפחתו. מטבע הדברים פחות נפגשים, פחות מתראים. אבל אוריאל הוא גורם מאחד עבורנו. אני מרגיש שמשהו בחסרון שלו, מכריח אותנו כל הזמן להישאר בקשר, משהו בנוכחות הנעלמת שלו, מדביק אותנו, מאחד אותנו, הופך אותנו למאוחדים, כי כולנו הכרנו את אוריאל, כולנו זוכרים אותו, כולנו מתגעגעים.

בשבוע האחרון כשחשבתי מה לומר, יצא לי לדבר עם כמה חברים על מתי הם נזכרים באוריאל. חבר אחד סיפר שבימי חורף קרים במיוחד הוא נזכר בו כל שנה, הולך תמיד עם חולצה קצרה בכל מזג אוויר. חבר אחר, כהן, סיפר שהוא זוכר אותו כל יום בחורף דואג למים חמים בנטילת ידיים לכוהנים. גם היום בימות החורף הוא נזכר בו תמיד בדרך לעמדת הנטילה.

עוד אחד אמר שכשהוא מגיע למתקני כושר והוא בעצמו כבר לא עולה עליהם, הוא נזכר באוריאל- אלוף הספורט והאתלטיקה מטפס ומגיע לכל מקום..

אנחנו כולנו נושאים אותו איתנו, ומדי פעם, כל אחד ברגע שלו – רואים אותו, זוכרים אותו, לומדים ממנו.

ואני? לי יש בשנה שלוש פעמים בהם אוריאל כל כך מוחשי לי.

הראשון- בפורים, בקריאת המגילה. בכיתה י' למדנו ביחד כתיבת סת"ם, ובשנה שלאחר מכן במשך שעות ארוכות מאוד ישבנו וכתבנו כל אחד מגילה. לפעמים עם הרבה דיבור באמצע על כל מיני דברים, ולפעמים- כל אחד רכון על מגילתו בשתיקה, וכותבים. לפעמים עושים הפסקה באמצע למעיין, לטניס, וממשיכים הלאה. והכתיבה הזו, יש בה ריכוז, יצירה, התמדה- תכונות שכל כך בלטו באוריאל.

הפעם השניה היא ביום הזיכרון. כמורה, אני תמיד מלמד ביום הזה ולא יכול להגיע להר הרצל, אך בכל שנה אני מספר לתלמידים שלי עליו. מראה להם את התמונה שלו, מספר להם על הנפילה, ובעיקר- מספר להם על החיים, על המידות, על מה אפשר ללמוד ממנו. והם- מסתכלים, שואלים, מתעניינים וממשיכים..

ובפעם השלישית- כשיש לי מילואים, כשאני עולה על מדים, נזכר בתקופת הצבא, נזכר באוריאל- מלא מוטיבציה לשרת, להתנדב, לתת מעצמו. וכשאני על מדים, אני מרגיש שאני במשהו ממשיך את הדרך של אוריאל.

אוריאל, אנחנו נמשיך בדרכנו, בחיינו, ותמיד- כל אחד במקומות שלו, ברגעים שלו, במקומות שלו- תמיד נזכור, נלמד, נמשיך ונתגעגע אליך.

אהרון וג'וני יקרים ואהובים.

עוברות השנים והכאב שלכם ממשיך להיות נוכח.

אנחנו, החברים מנוה שמואל, נדהמים מהרגישות, המסירות, ההודעות בטלפון בכל חודש או סתם לקראת יומולדת, מתשומת הלב שלכם אלינו, המילים הקטנות במפגשים מזדמנים, והכל מתוך ענווה ופשטות.

מקווה שנתבשר תמיד בשורות טובות, ובע"ה בט"ו באב, נתחזק בנחמה ובאהבת חינם- בדרכו של אוריאל.

דביר שכטר

חבר מישיבת הר עציון

תומר בשן

מ"מ (מפקד מחלקה) של אוריאל חטיבה 188, גדוד 53 פלוגה ב'