הרב מידן – ראש ישיבה הר עציון
רמב"ם דעות פרק ה הלכה ז תלמיד חכם… דבורו בנחת עם כל הבריות, וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח, ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו, ודן את כל האדם לכף זכות, מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל, אוהב שלום ורודף שלום, אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק… ולא יראה לחבירו בשעת קלקלתו אלא יעלים עיניו ממנו, ולא ישנה בדבורו, ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן, כללו של דבר אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהן…
אוריאל היה תלמיד חכם. היה תלמיד חכם גם בכל מעשיו ולימודיו בישיבה.
לימודו מעמיק, יסודי, סקרני וצמא דעת. גם בדף היומי שעסק בו בהתמדה וגם בלימודו הסדור בישיבה. זמנו מדוקדק ומחושב, וכתלי בית המדרש הכירוהו היטב, לא ביטל זמנו ולא שהה מחוץ לישיבה. היה מגיע גם בחופשותיו. אם היה בשבת בבית, הקפיד לשוב ברגל לישיבה, כשמבטו של אביו מלווה אותו מחלון ביתם עד שהגיע (לבתי גבעת החי"ש שבאלון שבות) סמוך לישיבה.
אהב את שיעוריו ואת רבותיו, אהב את חבריו והיה מסור להם, וגם לצעירים ממנו שנעזרו בו ולמדו עמו. ורבותיו וחבריו השיבו לו אהבה. איך אפשר היה שלא לאהוב אותו? עניו, שמח בחלקו, בעל מבט טוב על הכל ומכיר תודה.
בפרויקט ההתנדבות של הישיבה נטל את המשימה הקשה מכל, אימוץ חולה בבית החולים בקרית שאול. טיפל בו במסירות, למד עימו והשיג לו ספרים שאהב לקרוא.
דומה שיותר מכל ניכר ביראת השמים העמוקה שהייתה בו, יראת שמים פשוטה ותמימה עם אמונה תמימה.
תמימותו עמדה לו גם בעת השירות הצבאי, כשהיה נכון לכל משימה. כשחשבו בצבא שאין בו צורך לקורס מפקדים, שמח על כך שיוכל לשוב לישיבה ולשקוע בתורה. משבקשוהו בסופו של דבר, עקב סגולותיו, ללכת לקורס מפקדים, הלך ברצון והיה למפקד. מפקד טוב, מפקד אהוב.
אני זוכר לילות לבנים על הצריח, לילות שבהם המפקד צריך להוציא חלק מגופו החוצה ולקרוע את עיניו בחשיכה שלפנות בוקר ובערפילי הגולן על תזוזה נכונה של כל מטר. זוהי אחת הסיבות שבשריון כמעט תמיד מפקדים משלמים ראשונים בחייהם, אם בעת קרב כשגופם חשוף, ואם בעת התהפכות, כשאנשי הצוות הספונים בטנק עשויים לצאת בס"ד בחבלות קלות יחסית, והמפקד החשוף משלם בחייו.
נחתום בהמשך דברי הרמב"ם, שדומה כאן, נאמרו על אוריאל:
הלכות דעות פרק ה הלכה יג
משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו ועל הן הן, מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן ולא ידקדק עליהן… מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה, כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו, ואם נתחייבו לו אחרים בדין מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן, ולא ירד לתוך אומנות חבירו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו, כללו של דבר יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים מן הנעלבים ולא מן העולבים, ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.