סרן עידו לוי – מפקד פלוגה ב
אוריאל, מה אוכל להגיד שיתאר אדם כמו אוריאל לאורך חמשת השבועות הקצרים שאנחנו זכינו להנות ממנו? ובכן, מסתבר שלא מעט:
- אדם, פשוט, שעשה הכל בצניעות ומתוך אמונה ותחושת שליחות.
- אדם שתמיד הקרין בסביבות תחושה של טוב לב, חום ואמפטיה.
- אדם ומפקד, סקרן ושאלן, שרצה ושאף להשתפר בכל דבר אשר עשה, והשקיע את כל כולו בתפקיד ובאחריות שניתנה לו, שהאמין באמת ובתמים בחשיבות אחריותו העצומה כמפקד על צוות לוחמים.
- אדם ומפקד שאהב את לוחמיו, דאג להם יותר מלעצמו ותמיד היה זמין לכל בקשותיהם.
- אדם, מפקד וחבר, שתמיד עזר לסובביו ללא קשר למידת ההכירות עימם, כזה חבר שחבריו לפלוגה ידעו שתמיד יוכלו לפנות אליו בכל בקשה.
- אדם, מפקד וחבר שלוחמיו וכל סובביו העריכו, כיבדו ואהבו, עקב היותו אדם, מפקד וחבר טוב כל כך.
לא היה נראה כאילו משהו היה יכול לעצור אותך, עד אותו בוקר נוראי, בוקר בלהות. בוקר שאני עדיין ממתין להקיץ ממנו, חזרה לפלוגה שאתה נמצא בה.
אוריאל, גם בזמנים היותר קשים, אני זוכר אותך לוקח נשימה עמוקה, מעלה את החיוך הכל כך אופייני לך על הפנים ואומר: "אז מה, שטויות, יהיה בסדר…" אוריאל, את החיוך הזה אני לעולם לא אשכח והוא ילווה אותי תמיד.
אוריאל, בשביל מפקד אחרי זמן כה קצר בפלוגה, השארת חותם שלא יימחה גם עוד זמן רב. פלוגה ב' תמשיך קדימה בגאון כפלוגה מובילה בחטיבה וכל מעשיה יהיו כזכרון וגלעד לך. משפחת "בזק" כואבת ומבכה אותך. תחסר לנו מאד.
למשפחת ליברנט,
אין מילים בפי להביע באמת עד כמה אני כואב את כאבכם, למרות שאני יודע שלעולם לא אוכל להבין באמת את גודל הכאב ועומק האובדן שאתם חווים כעת, זאת לימדה אותי אהבת הורי.
הדבר היחיד שאוכל להגיד לכם, משפחה יקרה, ואולי יהיה בזה נחמה מסויימת, שבזמן הקצר שזכינו להיות עם בינכם, חווינו כולנו אדם מיוחד, יקר ומקסים. כולנו למדנו והתעשרנו מהימצאותו בקרבתינו. ואני יודע להגיד שגם הוא, היה שמח וטוב לב עם התפקיד אליו הגיע ועם האנשים והחברים שהקיפו אותו ביום ובשעות הקטנות של הלילה.
דבר אחרון שאגיד לכם, משפחה יקרה, שמהיום אתם חלק בלתי נפרד ממשפחת לוחמי פלוגת "בזק" וממשפחת גדוד "סופה" ולהפך, לוחמי הפלוגה הם חלק ממשפחתכם, אם רק תרצו בהם.
אוריאל היקר, היפה והטוב לב, נעמת לנו מאד…