הרב ריסקין – רב הישוב אפרת

הרב ריסקין – רב הישוב אפרת

אוריאל פרץ בן אהרון ויהודית ג'וני ליברנט. "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם". כתוב בזוהר הקדוש: הקב"ה מחפש בגן שלו, מחפש את הפירות הכי מבושמים- הכי טובים. קוטף אותם ומעלה אותם אליו השמימה. ואנחנו למטה בועטים, צורחים, "רזי לי רזי לי", למה? למה! והתשובה היא שמיים שקטים, היא שמיים קודרים. כך. אבל אנחנו גם אומרים: "אשרי העם שככה לו". ואני הבנתי אתמול מה פירוש "אשרי העם שככה לו":

כששמעתי את הבשורה הרעה, מיהרתי לבית, דיברתי עם אהרון- דיבר על המסירות של בנו, על אהבת התורה של בנו, עד כמה שאוריאל היה ותרן, עד כמה שאוריאל היה שתקן, עד כמה שאוריאל לא היה מטיל ביקורת על שום דבר, עד כמה שהוא אהב ללמוד- שהיה צריך להיות לו "רגילה" אח"כ וביקש רשות לא לחזור לבית ולחזור לישיבה וללמוד. ואח"כ, טילפנתי לג'וני. היא שאלה אותי על ההלכות והסברתי לה שבין המוות לקבורה אסור לעשות מצוות: אין ברכות, אין ברכת המזון, אין נטילת הידיים עם ברכה, אין תפילה. הסברתי לה גם מה ששמעתי ממורי ורבי הרב סולוביצ'יק זצ"ל: שהקב"ה נותן לאבל אפשרות לכעוס עליו, לא לעשות מצוות, אפילו במפגיע. וג'וני אמרה לי: "זאת לא הרגשה שלי הרב. היתה לי מתנת א-ל כל-כך טוב, גם זו לטובה". רק יכולתי לזכור באותו רגע- הסיפור המפורסם של רבי מאיר וברוריה: כאשר ברוריה אישתו היתה צריכה לספר לו על שני הבנים שנפטרו. היא סיפרה לו 'היו לי שני קישוטים מאוד יקרים- פיקדון ועכשיו המפקיד ביקש חזרה ואני לא רוצה לתת'. ור' מאיר הסביר עד כמה שצריכים להחזיר. וכך, הבנתי בדברי ג'וני. "אשרי העם  שככה לו".

ואני מאמין, שאנחנו לומדים גם מהילדים שלנו ונראה לי שאהרון וג'וני ואחים- אחיות, סבתות, כולם למדו מאוריאל- כמים אל מים הפנים. למדו והוא הכין אותם, הכשיר אותם עם השקט שלו, עם הרצון לקיים את התפקיד שלו, עם החיוך שלו, עם האהבה שלו, עם הוותרנות שלו, עם החוסר בכיינות שלו, החוסר "קוטר" שלו. הוא לימד והכשיר ומלמד ומכשיר.

כי עכשיו, בישיבה של מעלה, הוא יעשה מה שהוא אהב יותר מהכל- והוא אהב כל חלקי החיים. החיוך יהיה חיוך נצחי. והתורה שהוא כל-כך רצה ללמוד אותה יהיה מליץ יושר לכולנו ובעזרת ה' יתברך הוא ילמד אותנו: איך לקבל, איך ללטף, איך לא לקנטר, איך לאהוב בלי סוף, איך לנסות לקיים את התפקיד.

יהי רצון שזכרו יהיה ברוך לעולמי עולמים.