סיפור חייו
אוריאל פרץ ליברנט נולד בכ"ו בטבת תשמ"ח בירושלים להורים אהרן וג'וני, וגדל ביישוב אפרת שבגוש עציון.
אוריאל היה ילד מלא מרץ שלמד לתעל את האנרגיה הרבה שלו לספורט, ונעשה לשחיין, ולשחקן הוקי וכדורגל מצטיין. מילדות היה אוריאל שקט, חייכן וצנוע, שתכונתו הבולטת ביותר היא שאיננו בולט. ענווה ושקט מיוחדים שהיו בו, יחד עם שמחת חיים פנימית ואהבת הזולת, משכו עליו חן בעיני כל מכריו.
בתום לימודיו בבית הספר היסודי 'עשה חיל' באפרת, המשיך אוריאל את לימודיו בישיבה התיכונית 'נווה שמואל' באפרת. לצד התמדתו בלימוד גמרא, אליו נמשך בכל לבו, השקיע גם בלימודי החול, ונחל בהם הצלחה רבה.
כשרונו והצלחתו של אוריאל בלימודים, איפשרו לו לעזור לחברים הזקוקים לסיוע בפתרון תרגילים קשים במתמטיקה או בפיזיקה. הושטת יד זו נעשתה בדרכו האופיינית של אוריאל- בצניעות, ובליווי חיוך.
לצד השקעתו בלימודים, אוריאל אהב לשחק טניס ושחמט ופיתח התמחות מיוחדת בג'אגלינג. אוריאל אהב את הארץ בכל ליבו, טייל רבות בין הרי גוש עציון – נוף הולדתו ששמר לו אהבה מיוחדת – וטבל במעיינות הנובעים בו.
המשך דרכו לישיבת הסדר – מסגרת המשלבת לימוד תורה עם שירות צבאי – הייתה טבעית, ובתום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו בישיבת ההסדר 'הר עציון' שבאלון שבות. בישיבה באה אהבתו של אוריאל ללימוד תורה לביטויה המרבי: אוריאל מיקד את כל מרצו בלימוד, ובית המדרש הפך למרכז חייו. אהבתו של אוריאל ללימוד הגמרא הביאה אותו להתמיד בלימוד הדף היומי במסירות רבה, גם בתנאי שטח ולחץ קשים שנזדמן להם במהלך השירות הצבאי.
לשירותו הצבאי הלך אוריאל בציפייה ובגאווה.
בהתגייסותו לחיל השריון פיעמו בו תחושת שליחות והכרה עמוקה בערך השירות. ההכשרה הצבאית ביחידות הלוחמות אינה קלה, וכרוכה בהתנסויות מאתגרות, אולם אוריאל מעולם לא התלונן. כשחיוכו הנצחי על שפתיו, נהג לומר: "נו, טוב, זה הצבא. בעצם זה לא כל כך נורא".
אוריאל קיבל את אתגרי השירות וקשייו ברוח טובה, ומתוך כך סייע לאחרים, נתן עדיפות לרצון חבריו, וויתר בקלות במקומות שסבר שהדבר יסייע לזולת. כך, התנדב תמיד למשימות קשות שאחרים לא רצו למלא, בשקט, ביעילות, ותמיד – כמובן – עם חיוך מבוייש על שפתיו.
נפשו העדינה של אוריאל נמשכה באופן טבעי לבית המדרש, אך כאשר נאמר לו שרוצים בו כמפקד טנק, התנדב אוריאל להאריך את שירותו במספר חודשים לטובת הקורס הפיקודי, תוך ויתור על ישיבת בית המדרש בזמן זה. כך, הפך אוריאל הנחבא אל הכלים, למפקד שמנהיגותו שקטה ומעוררת כבוד, ומבוססת על דוגמא אישית ונכונות לעבודה קשה. כמפקד, היה חשוב לאוריאל שתשרור אווירה של רעות בין חייליו, ושיתפקדו היטב כצוות.
אוריאל ראה את המשימות עומדות מול עיניו, והקפיד, לעיתם למורת רוחם של פקודיו, גם על הקטן שבפרטים. אוריאל כחייל, ויותר מכך כמפקד, חתר למקצועיות מירבית, ולא הפסיק לשאול ולברר בעניינים צבאיים-מקצועיים הנוגעים להכשרתו ומשימותיו, עד שחש שהגיע לרמת ההבנה הנדרשת ממנו.
